גוף העבודה , המחקר, והצגת הממצאים

גוף העבודה , מחקר, והצגת הממצאים

https://docs.google.com/forms/d/19Sr7v08V28OoyIJG_isiz4AuBjRzgdSmNksZt5uLD9w/edit?usp=drive_web
סקר שערכתי-

ממצאים:

סה"כ משתתפים בסקר שערכתי: 58 איש 46% מתוכם הינם בני נוער עד גיל 17 /

34% הינם מבוגרים בין 18 - 29 שנה ויחד הם מהווים 80% מהנשאלים.30%

מהנשאלים הם הקהל היותר רלוונטי עבורי, הם מהווים רוב בסקר, כאנשים

שיעדיפו צפיה בטלוויזיה בשעות הפנאי השלהם על פני ספורט / תחביב אומנותי או בילוי משפחתי.

למעלה ממחצית הנשאלים צופים בממוצע שעה ליום ( עד 7 שעות שבועיות) ו 23%

נוספים צופים בממוצע שעתיים ליום.

לפיכך, אני מסיקה ש 80% מתוך האנשים ששאלתי מהווים קהל נכון לשאלות החקר שלי

וטלוויזיה מהווה עניין בסדר היום שלהם.

תוכניות הריאליטי תופסות 20% מעניין הצופה ודורגו במקום ה 3 מבין תחומי העניין.

תוכנית הריאלטי שבה התעניינו רוב המשתתפים היא "האח הגדול".גורם העניין מספר אחד בתוכניות
ריאליטי הוא "מי יהיה הזוכה" 45% ואחריו בסקר גורם משמעותי של 35% הוא הריבים בין המתמודדים.

גורם מהותי שאני מניחה שגם אנשי התעשייה מודעים אליו ולכן משתמשים בו
למשיכת עניין ציבורי ומתוך האינטרס הכלכלי עבורם.

אומנם הממצאים שלי מראים ש 60% מקרב העונים לסקר היו ממשיכים לצפות בתוכניות הריאלטי

גם אם לא היו

ריבים ומתוך מוקדי עניין אחרים אך 40% לא היו ממשיכים בצפייה

ללא ריבים שהיחס מתקרב ל 50/ 50 שזה נתח גדול מאוד עבור תעשייה

שרוצה ברווח כלכלי כתוצאה מהקרנה של תככים.

יותר ממחצית המשתתפים 58% לא היו ממשיכים לצפות אם ידעו שהשפלת

המתמודדים הינה עבור אינטרס כלכלי.

אי כיבוד המשתתפים ברובו גורם לכעס 40% ו ל 25% עניין בצפייה.

כמעט 40% ממשתתפי הסקר ענו כי תוכניות הריאלטי הופכות לשיח בסדר יומם.

סיכום: אומנם במאמרים שמצאתי התמקדתי בקונספט תכניות הראליטי שתופסות את מרבית שעות
הפריים טיים בטלוויזיה כמעיין "בקשת עניין" של הצופה אך בסקר שלי מצאתי
שתוכניות הריאלטי תופסות רק 20% מעניין הצופה ודורגו במקום ה 3 מבין תחומי העניין.

נמצאה התאמה בין המאמר:מאמר מספר 6 של ד"ר אייל דורון, "סוד הקסם
של תכניות הריאליטי", שהתוכנית הפופולרית מבין תוכניות הריאליטי היא "האח הגדול".

35% מבין משתתפי הסקר ענו כי ריבים בין המתמודדים מהווה גורם עבורם לצפייה בתוכנית.
מאמר מספר 8 על תרבות שעות הפנאי בישראל הראה שלתקשורת יש
תרומה אפשרית במענה על צורכיהם של הצופים והקוראים הישראלים.
ולפיכך אני מניחה שגם אנשי התעשייה יודעים ומכירים את הצורך ומספקים לקהל את
הריבים/ תככים/ מזימות שהקהל רוצה לראות וכך מעשירים את הונם הכלכלי.

בסקר שערכתי מצאתי כי יותר ממחצית המשתתפים 58% לא היו ממשיכים לצפות אם
ידעו שהשפלת המתמודדים היא עבור אינטרס כלכלי.
ממצא זה קרוב להתאמה למה שהחוקרים מצאו במאמר 7 "כוכב מושפל",
בו בחנו את הקשר בין השפלה בתכניות מציאות ובין הנאת הצופים וראו
שככל שההשפלה עולה -כך ההנאה יורדת. זאת אומרת שגם
הצופים הביעו פחות עניין, לא היו ממשיכים לצפות בהשפלה לצורך אינטרס ולא היו נהנים מכך.

במאמר מספר 9 בנושא קביעת סדר היום הציבורי רואים כי יש סוג של
יחסי גומלין בין אמצעי התקשורת לקביעת הסדר יום הציבורי וגם בסקר שערכתי נמצא
כי כמעט 40% ממשתתפי הסקר ענו שתכניות הריאליטי מהוות שיח בסדר יומם.
אומנם הם לא הרוב אך יחס של 40/60 הוא יחס בעל משקל רב
ומשפיע.