רקע תאורטי וסקירת ספרות ביבליוגרפיה

רקע תאורטי וסקירת ספרות ביבליוגרפיה
מאמר 1
מלאך או שטן
שי גולדן ואבי גרפינקל | 11/4/2012


שי גולדן חושב שמי שמשטיח ומרדד את המציאות הן מהדורות החדשות ולא הריאליטי, אבל אבי גרפינקל מונה את כל הנזקים הנפשיים של תוכניות המציאות. הריאליטי - טוב לנו או רע לנו?



נזק ראשון: מרגילות אותה לשֶקר. בתוכניות המציאות, כידוע, אין שום דבר מציאותי.
חבר השתתף באחת מהתוכניות האלה. הוא ידע מראש באיזה פרק יודח,
מפני שהמתחרים מצאו יום אחד דף שההפקה שכחה בטעות ובו תסריט מדויק שקבע עוד
בתחילת העונה מי יודח ומתי. לכן, כשבישרו לו על ההדחה, קיבל את העניין בחיוך. אבל כששודר הפרק
הרלוונטי הוא הופתע לגלות שהתמונה ששודרה מיד לאחר ההודעה על הדחתו היתה של פניו העצובות:
תמונה שצולמה כמה שבועות לפני כן, בסיטואציה אחרת לגמרי.

נזק שני: תוכניות המציאות מגרות את חושינו, מפגיזות אותנו בשיאים רגשיים ומרוששות
את יכולתנו להתרגש מחיינו האמיתיים או להתעניין באנשים האמיתיים שמקיפים אותנו.
כשכבר נפנה זמן להיפגש עם ההורים,
החברים או העמיתים לעבודה, נמצא את עצמנו לא פעם מדברים על אביבית במקום על עצמנו.
מה שמביא אותנו ישירות לנזק השלישי: תוכניות המציאות גורמות לנו לברוח מהמציאות. אתרי
החדשות מוצפים בידיעות שמספרות לנו מי כן או לא התקשר לאביבית בימים שחלפו מאז יצאה מהבית,
ומה מניין תוספות השיער שנשארו לה. למה אנחנו מוכנים לבזבז על זה את זמננו במקום לקרוא על מה
שבאמת מתרחש בעולם, במקום - ושוב סליחה על הביטוי - לנסות לשנות את העולם?


נזק רביעי: תוכניות המציאות נוטעות בנו, ובמיוחד בילדינו, פנטזיות כוזבות על הצלחה מהירה,
שאינה קשורה בהישג או בכישרון ממשיים, ועל כך שפרסום
כשלעצמו מביא למפורסם אושר, סיפוק ומשמעות. פרסום, כמובן, אינו שווה לאהבה,
והוא מסוג הדברים שמרגע שמשיגים אותו רק מגדילים את הצמא לו ואת החרדה לאבדו.

נזק חמישי: תוכניות המציאות נוטעות בנו, ובעיקר בילדינו, אידיאלים חלולים של יופי ורזון
(הביקיני ב"הישרדות"), סגידה מוגזמת לאוכל ("מאסטר שף"), עושר ופאר חיצוני שבהשוואה אליהם
חיינו נראים בהכרח אפורים ובלתי מספקים (הווילה ב"היפה והחנון"). הפרסומות שמשודרות
במהלך התוכניות, שהן עילתן האמיתית, עושות אותם דברים, רק במנות מרוכזות.

נזק שישי: תוכניות המציאות מעוררות את היצרים האפלים והסדיסטיים בנפשותינו: הקללות,
המריבות, ההשפלות, המניפולציות והתככים בין המתמודדים - אלה סצנות השיא שכל במאי
ריאליטי שואף אליהן ומעודד אותן, לרוב באמצעים מלאכותיים. הבמאי יודע כי בתוכנו חיים עדיין
האדם הימי-ביניימי שהתבדר מצפייה בהוצאות להורג והאציל הרומאי המנוון והמשועמם
שהתענג על מראה גלדיאטורים נלחמים למוות.
הריאליטי מאיין בהדרגה את ההתקדמות המסוימת שבכל זאת עשינו מאז.

אבל הנזק השביעי, הגדול מכולם, הוא הבזבוז הנורא של הזמן.
כל שעה של צפייה בריאליטי היא שעה אבודה. הרי בסופם של חיינו נצטרך לתת דין וחשבון
על מה שעשינו בהם. ואז, איך נתרץ את אלפי השעות שהשחתנו בבהייה פסיבית בזבל הזה,
מי יחזיר לנו את כל הרגעים האבודים האלה ואיך נכפר על הפשע שפשענו נגד עצמנו?
מאמר זה מתקשר לדילמה מכיוון שעוסק בנזקים נפשים שהריאלטי גורם לצופים בו.
המאמר מדבר על נזקים למינהם למשל : תוכניות המציאות מגרות את חושינו,
מפגיזות אותנו בשיאים רגשיים ומרוששות את יכולתנו להתרגש מחיינו האמיתיים או להתעניין באנשים
האמיתיים שמקיפים אותנו , מרגילות אותנו הצופים לשקר ,
תוכניות המציאות נוטעות אידיאלים חלולים של יופי ורזון ועוד…


מאמר 2
כמעט אסון ריאליטי: מתמודד בתוכנית בישול בריטית חתך את ידו
20/09/2012 תרבות ובידור נענע 10.


מתמודד בתוכנית הריאליטי הבריטית "The Great British Bakeoff", פצע את עצמו במהלך תחרות האפייה.
בקרוב אצלנו במאסטר שף?
תוכניות ריאליטי שעוסקות בבישול בדרך כלל מנפקות רגעי דרמה הכוללים עוגה
שלא תפחה או צלי שנשרף בתנור, כך שההלם הנגרם לצופי תוכנית הריאליטי
"The Great British Bakeoff" כשהפרק הפך מתחרות תמימה לסרט אימה מדמם.
המתמודד המוביל של התוכנית, ג'ון וויט, היה באמצע הכנת שטרודל כשפנה להפעיל את
המיקסר החשמלי וברגע של חוסר זהירות חתך את עצמו והחל לדמם ללא הפסקה.
במקום לפנות את וויט הפצוע ולהמשיך בתוכנית, החליטו מפיקי התוכנית להתמקד
בדרמה המתחוללת באמצעות צילומי תקריב של ידו מלאת הדם בעוד מנחת
התוכנית מפרשנת את האירוע הדרמטי . וויט המסוחרר ניסה להסביר מה
בעצם קרה: "בטיפשותי וזוהי אשמתי הבלעדית, הנחתי את האצבע בתוך המג'ימיקס
והיא החליקה לאורך הלהב. זה ערער אותי מעט אבל אני אהיה בסדר".
בתחילה אישרו מפיקי התוכנית לוויט להמשיך בתחרות,
אך ככל שהאירוע נמשך הוחלט כי וויט יפונה לטיפול רפואי מקצועי.
מנחת התוכנית, סו פארקינס הסבירה "החתך היה עמוק הרבה יותר ממה שבהתחלה חשבנו ובמידה
וג'ון היה ממשיך להרחיב את הבצק, הוא עלול היה להרחיב את הפצע".
הקשר של הכתבה לדילמה בכך שבמקום לפנות את וויט הפצוע ולהמשיך בתוכנית,
החליטו מפיקי התוכנית להתמקד בדרמה המתחוללת באמצעות צילומי תקריב של ידו מלאת הדם
בעוד מנחת התוכנית מפרשנת את האירוע הדרמטי .


מכוערת" תובעת תוכנית ריאליטי בשל מות אחותה


21 בספטמבר 2005 אתר וואלה.
אישה טקסאנית תובעת את תוכנית הריאליטי הפופולרית של רשת ABC "מהפך קיצוני" ביותר ממיליון דולר.
האישה טוענת, בין השאר, כי ביטול פתאומי של הופעתה בתוכנית הוביל למות אחותה.
דליס וויליאמס מהעיר קונרו שבטקסס טוענת שהיא באה ללוס אנג'לס כדי להתמודד בתוכנית,
לאחר שעברה סדרה של בדיקות רפואיות כדי לוודא שניתן לתקן את שיניה העקומות ועיניה הנפולות,
ולהגדיל את חזה הקטן.
בלילה לפני שוויליאמס היתה אמורה להתחיל במהפך שלה, אמרו לה מפיקי התוכנית שיידרש יותר
מדי זמן לעבודה שנועדה להתבצע על הלסת שלה להחלים.
הם ביטלו את השתתפותה בתוכנית ושלחו אותה הביתה. לפי התביעה,
לאחר שובה של דליס הביתה הביתה שקעה קלי בדיכאון בגלל מה שאמרה על אחותה,
ובסופו של דבר התאבדה.
המאמר מתקשר לעבודה שלי מכיוון שמסביר כמה הפקות תוכניות הריאלטי מסוגלות להשפיל אנשים ומתמודדים
העיקר שהתוכנית שלהם תיהיה הכי מוצלחת.
במקרה הזה השפלת האישה גרם להתאבדותה כי אמרו לה שהיא מכוערת ויקח יותר מידי זמן לעשות בה
שינוי ביחס למשך התוכנית.


מאמר 4
מתמודדת שנייה מהריאליטי "הרווק" התאבדה
17.12.16 ynet
לקס מקליאסטר בת ה-31, שהשתתפה בעונה ה-14 של "הרווק" בארצות הברית,
שמה קץ לחייה אחרי שנטלה מנת יתר של כדורים.
לפני 3 שנים התאבדה בתלייה מתמודדת נוספת.
המאמר מתקשר לדילמה שלי מכיוון שמדבר על מישהי שהשתתפה בתוכנית ריאלטי
ושמה קץ לחייה בגלל התוכנית מה שמאושש את ההשערה שלי שתוכניות הראליטי מזיקות
למשתתפים ולתקשורת לא אכפת כי היא רוצה רייטינג גבוה.



- דרכים בהן תוכניות ריאליטי הורסות לכם את החיים
מאמר 5
טקסטיולגיה


1. תוכניות ריאליטי הופכות אותנו לאלימים
במחקר שנערך באוניברסיטת מישיגן ב-2014 בחן הפסיכולוג בריאן גיבסון את ההשפעות של צפייה

בתוכניות ריאליטי והראה שיש להן קשר למה שמכונה "אלימות יחסים"

(relational violence או relational aggression), דפוסי מערכות יחסים אגרסיביים ומזיקים כמו

בריונות, החרמה ומניפולציה שמטרם לפגוע במישהו אחר באמצעים חברתיים. 

מתחת לחיוכים המלאכותיים והחברויות המזויפות משתתפי תוכניות ריאליטי למעשה משוסים אחד בשני

בתחרות אכזרית בה הם צריכים כל הזמן לטפס אחד על השני. הצפייה בתוכניות ריאליטי, אומר המחקר,

מעודדות אותנו לראות אנשים אחרים בתור תחרות ואת העולם בתור ג'ונגל שחוקיו הם "או שאתה אוכל או

שאוכלים אותך". אנשים סביבכם נעשים רכלנים יותר? תחמנים יותר? מניפולטיבים יותר? אולי זה בגלל שהם

רואים הרבה ריאליטי. מצד שני, אולי זה בגלל שאתם בעצמכם רואים יותר מידי.

המאמר מתקשר לעבודתי מכיוון שמדבר על הדרכים בהם תוכניות הריאלטי
הורסות את החיים של המתמודים הצופים בהם. המאמר מראה שהצופים אשר רואים את תוכניות הריאלטי
הופכים אלימים יותר בגלל התוכן העובר בתוכניות. המאמר מסביר שתוכניות הריאלטי גורמות
לנו לאשליות שונות: "תוכניות הריאלטי בנויות על פי תבניות ברורות ושיטות קבועות
שלמעשה מתמרנות את הצופים לבחור בכיוון שבו ההפקה רוצה ללכת על
מנת להשיג יותר רייטינג." "שורה ארוכה של מחקרים הראו שעל כל משתתף ריאליטי אחד
שזכה להצלחה בחייו בזכות השתתפות בתוכנית יש עשרות שמקללים את
היום שבו הם הסכימו לקחת בזה חלק. משפחות התפרקו, אנשים פיתחו בעיות
נפשיות והתמכרויות, נכנסו לחובות, חוו השפלה פומבית והרשימה
ארוכה." זהו המשפט אשר מתקשר לדילמה שלי ומראה שאנו צופים
בתוכניות אשר המפיקים של התוכניות חושבים על רצון הקהל הצופה ולא על חייהם
של המתמודדים בתוכנית ולאחר התכוניות וכך משיגים את האינטרסים הכלכלים שלהם.




מאמר 6 סוד הקסם של תכניות הריאליטי

נכתב על ידי: ד"ר אייל דורון
יום שבת 19 בדצמבר 2015
למעט שני עשורים חלפו מאז כבשו תכניות הריאליטי את מסכי
הטלוויזיה, בכל מדינה כמעט על פני כדור הארץ.כבר מזמן הזהירו אותנו שהז'אנר מאבד מכוחו,
והנה כל פעם מחדש, גם כאן אצלנו, התכניות הפופולריות והמדוברות ביותר הן
תכניות המציאות הקלאסיות: "הישרדות", ו"האח הגדול". התחושה היא כי אלפי דיונים
הוקדשו לנושא, אך למעשה חוזר ועולה הסבר אחד מרכזי מקובל לסוד קסמן של תכניות
המציאות - יצר המציצנות. ככל שחושבים על זה לעומק נראה כי מדובר בהסבר
חלקי ולא מספק, ובעיקר כזה המחמיץ את ההזדמנות להבין משהו עמוק יותר
על האופי האנושי. האם מישהו שצופה באדיקות בסדרה תיעודית לא מספק
את יצר המציצנות שלו? ומה נאמר צופים בתכניות תחקיר? או בסדרות דרמה
על תרבויות הרחוקות בדרך כלל מעיננו? האם יצר של מציצנות הוא אמנם הסבר
מדויק ומובהק מספיק להתמכרות של מאות מיליוני צופים דווקא לז'אנר הזה
שכבש באופן סוחף כל כך את העולם כולו?
המאמר מתקשר לדילמה שלי מכיוון שמדבר על זה שצפייה בהשפלת המתמודדים כבר נבדקה
והוכחה על-ידי חוקרים כלא נכונה. תכנית מציאות המבוססת כולה על
שקר בסיסי או לעג, ואינה מאפשרת להגיע לאשליה של אמת, מכאן שההבטחה
הבסיסית של הז'אנר איננה יכולה להתקיים.




מאמר 7
"כוכב מושפל": בחינת הקשר בין השפלה בתכניות מציאות ובין הנאת הצופים מהן
גבי וימן , יונתן כהן וענבל בר סיני
מתוך "מסגרות מדיה : כתב עת ישראלי לתקשורת".


מאמר זה בא לבדוק האם ישנו קשר בין ההתמכרות של הצופים לתוכניות הריאליטי ובין
ההשפלה אשר עוברים המתמודדים בתוכניות אלו. בדרך כלל מדברים במחקרים
על ההזדהות עם הכוכב הזוכה, המייצג את ההגמוניה המבייתת
, את הפלורליזם המבוקר ואת הסינדרלות למינן. אז איך זה יכול להיות
שהקהל מתמודד ומקבל את ההשפלות שהמתמודדים עוברים- והאם הוא גם מזדהה עם
דמות המפסיד הנעלב והמבוזה? את זה המאמר בודק.
שאלת המחקר של "כוכב מושפל" נבחנת באמצעות מחקר כמותי המתבסס על צפייה
של קבוצות המחקר בתכנים של הסוגה עצמה. כאשר ישנה הפרדה בין תכנים של העלבה
(מתוך נולד לרקוד) ותכנים של ביזוי (מתוך אפקט הפחד). בכל תוכנית
ישנם קטעים ללא העלבה/ביזוי, עם העלבה/ביזוי נמוכים ואז- עם העלבה ביזוי גבוהים.
לאחר הצפייה שאלו את הנחקרים האקראיים מספר שאלות על מנת לבדוק
התייחסות למושג ההשפלה- והאם ישנה בכלל הנאה מזה?
ממצאים
בניגוד לציפיות- נמצא שככל שההשפלה עולה- כך ההנאה יורדת. מידת ההנאה מההעלבה
גדולה יותר במעט מההנאה מביזוי וסדר הצפיות לא שינה דבר בקורלציה בין ההנאה להשפלה
הניכרת בקטע. כלומר- מידת ההנאה לא עולה מתוך ההשפלה אלא רק נפגמת.

גם מהעיתונות ומההיסטוריה ידוע שישנן התנגדויות רבות ומרי כנגד ההשפלה
שעוברים המתמודדים בתוכניות הריאליטי- אך עדיין- ממשיכים להראות את זה והריאליטי מצליח- כיצד
זה ממשיך לעבוד??? יחד עם ההשפלה? החוקרים מנסים לענות על ידי שימוש בגישת השימושים
והסיפוקים- ידוע שרואים ריאליטי כדי לקבל את ה"בידור" ואת האסקפיזם- אך כנראה שגם יצר המציצנות
שצויין כבר קודם משחק כאן תפקיד בידורי גם כן. כשהמפיקים של התוכנית מנסים לעודד את הצופים
להציץ על ההשפלה בכדי להפיק מכך הנאה- דבר מוטעה
על פי החוקרים. לדידם, יש כמובן צורך לחקור עוד את העניין כדי להגיע למסקנות ברורות יותר.
מאמר זה מתקשר לדילמה שלי מכיוון שמאמר זה בא לבדוק האם ישנו קשר
בין ההתמכרות של הצופים לתוכניות הריאליטי ובין ההשפלה אשר עוברים המתמודדים בתוכניות
אלו.ההנחה של מערכות ההפקה היא כי ההשפלה היא גורם לריתוק קהלים,
להגברת ההנאה מן ההתמודדות, לקידום המתח והריגוש של הצופים ולהצלחת התכניות.
האם אכן ההשפלה תורמת להצלחת התכניות? על שאלה זו מנסה מחקר זה לענות.
במערך ניסויי נבדק אם קיים קשר בין תפיסת ההשפלה ובין ההנאה שמפיקים הצופים מן התכנית.
ממצאי המחקר נידונים בהקשר מדיניות הפיקוח של גופי הרגולציה בישראל על שידור תכניות ריאליטי בה.
זהו ההקשר המדויק לעבודתי ואף דומה מאוד לדילמה שלי.


מאמר 8
אסכולת השימושים והסיפוקים
http://www.textologia.net/?p=2705
תמורות בדפוסי הפעילות התרבותית 1990-1970
מכון גוטמן למחקר חברתי שימושי, 1992
כץ אליהו, האז הדסה, גורביץ מיכאל, ויץ שוש, אדוני חנה, שיף מרים, גולדברג דפנה
אסכולת שימושים וסיפוקים: : גישה במסורת ההשפעות המוגבלות
במסגרת מחקרי השפעות התקשורת. מקור הגישה בסוציולוגיה הפונקציונאליסטית.
הגישה רואה בנמען צרכן בררן הנחשף לתקשורת באופן סלקטיבי על פי מגוון שיקולים, רצונות וצרכים
אישיים של הנמען. הגישה מתייחסת לצרכן כאדם חושב ורציונאלי, היודע מה
הציפיות והצרכים שלו, ויודע לבחור ולהתאים את סוג המדיום לצורך. הצרכים משתנים
לפי הזמן והמיקום האישי בחייו של הצרכן,כאשר אותה מדיה יכולה לספק מספר צרכים.
בעקבות הצריכה ישנו סיפוק של הצורך, אך לעיתים יש אפקט אחר (פונקציה ודיספונקציה).
הדגש עובר מהתקשורת לצרכן – הכוח נמצא אצל הצרכן.
מחקר תרבות הפנאי בישראל: : מחקר שנעשה בעקבות אסכולת שימושים וסיפוקים
שהיא גישה במסורת ההשפעות המוגבלות בחקר השפעות תקשורת ההמונים.
נערך ב – 1970 ושוב ב – 1990 המחקר הניח כי לתקשורת יש תרומה אפשרית
במענה על צורכיהם שלהצופים והקוראים הישראלים. ההתמקדות הייתה בכך
שהשו"ס נובעים מהמדיום עצמו ולא מהתכנים של המדיום.
בנוסף בדק את מרכזיותה של הטלוויזיה בשנות התשעים.
מחקר זה מתקשר לדילמה שלי מכיוון שבודק מהם הרצונות והסיפוקים של הצופים
בתוכניות טלוויזיה ומה הכי יספק אותם לראות. הפקות תוכניות הריאלטי מנצלות
את המדדים הללו ומשפילות את המתמודדים כך שהצופים בתוכנית יהיו מרוצים.



מאמר 9
תקשורת המונים: אסכולת קביעת סדר היום המאוחרת
אסכולת קביעת סדר היום.
טקסטיולוגיה

גישת סדר היום- * גובשה בשנות ה-70 ע"י מקומס ושואו. אסכולה זאת, מתמקדת ביכולת של אמצעי
התקשורת לקבוע את סדר היום. התקשורת מכתיבה לנו על מה חשוב שנחשוב, למשל, שיותר חשוב
להתעסק בסוגיה הביטחונית מאשר במצב הכלכלי. ברגע שאירוע מסוים קיים בתקשורת
סימן שהוא חשוב.
* לאמצעי תקשורת ההמונים יש השפעה חשובה בעצם היכולת שלהם להעלות נושאים לדיון,
למחשבה ולטיפול. עצם הפרסום של נושא מסוים והבלטתו בזמן מסוים,
גם הוא היה מוכר וקיים קודם, עצם ההתייחסות הספציפית עליו עכשיו מאלצת את
בני האדם והמוסדות לתת את הדעת לנושא. התקשורת קובעת עבורנו מה
יעמוד על סדר היום הציבורי, על מה נדבר, נחשוב ונעסוק.
* דוגמא מהפריט של דן כספי- מתוך האוני' הפתוחה:
בשנות ה20 של המאה ה20 היה עיתונאי אמריקאי שעבד בעיתון ניו-יורקי. באותה תקופה
לא היה עיסוק בעיתונות בנושאים של פשע, ופתאום העיתונאי הזה
החליט להביא פריט מעניין של ידיעה מרתקת והעורך של העיתון המתחרה העלה גם כתבו
על פלילים ופשע. והתחושה הייתה שגל פשע שולט בארה"ב,
כל העיתונים היו מלאים בכתבות על פשע. זוהי דוגמא קלאסית שהתקשורת
מכתיבה וקובעת את סדר היום הציבורי.
מקובל להבחין בין 3 סוגים של סדר יום:
1. סדר יום ציבורי
2. סדר יום תקשורתי
3. סדר יום פוליטי
המאמר מתקשר לדילמה שלי מכיוון שהמאמר מדבר על זה שהתקשורת יכולה לקבוע לנו את
סדר היום גם בלי שנרגיש.
לדוגמא: התקשורת יכולה להעלות לכותרות ריב שקרה באח הגדול ולגרום
לכל המדינה לדבר על הריב אך בו זמנית קורה אירוע בטחוני במדינה ועדיין העניין המרכזי שהציבור
ידבר עליו זה הריב שקרה באח הגדול. אנו מבינים מתוך העניין כי לתקשורת כוח רב עד כדי כך
שהיא יכולה לקבוע את סדר היום הציבורי. בעוצמת הכוח שלה היא
מודעת לנושאי העניין המעניינים את הציבור ואותם הציבור ירצה לראות ומגישה לציבור
אותם.
דבר שולי יחסית כמו ריב בתוכנית טלוויזיה שאומנם יכול לכלול גם יחס לא הוגן כלפי
מתמודד או השפלתו יכול לתפוס כותרות בדיון הציבורי כי עליו
התקשורת שמה דגש ולא על עניין עיקרי באמת או מציאותי אחר.


מאמר 10
הארץ 17.06.2011
גבי וימן | במדרון החלקלק של הריאליטי
תוכניות הריאליטי ממלאות את מסכינו, שעות ארוכות, ימים רבים. על רמתן הנמוכה של רבות
מתוכניות אלה, שבהן "מככב" אוסף נלעג של מתמודדים דלי שפה ומוכי גורל,
נכתב רבות. אולם יש מגמה סמויה החומקת מעיניהם של המבקרים: ההקצנה
הגוברת ברמת ההשפלה בתוכניות אלה. בראשית ימי "הישרדות"
שמחנו לאידם של המודחים ב"אסיפות השבט". כאשר האומלל התורן נאלץ
לכבות לפיד ולעזוב מאחוריו את כל התחמנים שחברו להדחתו, ההשפלה היתה מושלמ,
. ל"כוכב נולד" (על כל גרסאות השיבוט שלו, כמו "רקדן נולד", "טבח נולד", "דוגמנית נולדת" ועוד),
יש מתכונת השפלה שונה: היא מתחילה כבר בשלב האודישנים, שאליהם מזומנים
גם אנשים חסרי כל כישרון, שכל ייעודם הוא לשמש נתח קצבים לשופטים.
אלה כמובן לא חסכו השפלות מהאומללים שהועלו על מזבח
ההדחה: אמירות בנוסח "מי בכלל שלח אותך לכאן", בליווי הבעות
פנים של בחילה וגועל נפש עמוק, סיפקו לקהל את מנות ההשפלה המבוקשות.

מאמר זה מתקשר לדילמה שלי מכיוון שהוא חושף את המגמות הסמויות הקיימות
מאחורי פלטפורמות תוכניות הריאלטי בראשם שיטות ההדחה ומנגנון ה"שופטים"
אשר בידיהם הכוח לקבוע גורלות של משתתפים וככל שהדבר יהיה בזוי יותר , משפיל יותר
הוא ימשוך את עניין הציבור לצפייה מוגברת בתכניות על חשבון הפרט ולטובת הרייטינג הוא
האינטרס הכלכלי , ככל שיהיה יותר דרמה , אקשן בתוכניות אלו המפיקים ירוויחו
יותר כסף מהתוכנית.
סיכום סקירת הספרות
בחלק זה של העבודה ניסיתי למצוא דרך מאמרים וכתבות תשובה לשאלות החקר שלי:         
תכניות ריאליטי ובידור לעומת השפלת המתמודדים בשל אינטרסים כלכליים.
והאם תכניות הריאליטי מציבות לעצמן גבולות ביחסן למתמודדים?
לסיכום , במאמרים שמצאתי התמקדתי בקונספט תכניות הראליטי שתופסות את
מרבית שעות הפריים טיים בטלוויזיה כמעיין "בקשת עניין" של הצופה, ובניסיון להבין
ולחפש את מהות העניין בצפייה המוגברת בתכניות אלו הגם שאחוזי רייטינג גבוהים מושגים על
ידי "מצבי קיצון" הכרוכים בהשפלת המתמודדים
או ניצולם לטובת עשית כסף טלוויזיונית ואינטרסים כלכליים .
במאמרים אילו הבאתי דוגמאות לאופנים בהם עושים שימוש במתמודדים למען רווחים כלכלים:
-מניפולציות התערבות של ההפקה בתכניות
-מאלצים מתמודדים לשקרים
-הגזמות בסיטואציות הקורות למען בריחה מהמציאות
-העלאת ויצירת פנטזיה להצלחה מהירה
-העלאת ומתן לגיטימציה ליצרים אפלים ואלימים
-אשליה וחוסר התרגשות מהחיים האמתיים
הראתי דרך המאמרים המובאים לעיל ומצאתי כי "מצבי הקיצון" מוחמרים ואנשי התעשייה
אינם מציבים גבולות ברורים ביחס למתמודדים, ויעדיפו דרמה טלוויזיונית על פני גבול ברור.
גם בזמן פגיעה פיזית של מתמודד בגופו ברגע של חוסר תשומת לב במהלך תכנית,
בחרו לעשותה כאירוע דרמתי מצולם על פני הפסקת הצילומים והפניה למתן
סיוע רפואי אליו נזקק המתמודד. דרך המאמרים ניתן לראות כי מועמדים אינם עומדים בלחץ
בטלוויזיוני , בהשפלה הכרוכה בהשתתפותם או
רצונם להשתתף בתכנית ראליטי וכבר קרה שהחליטו לשים קץ לחייהם.
יחד עם זאת, ובניגוד לדעה הרווחת נמצא במחקר שככל שהשפלת המתמודדים עולה הנאת
הצופה יורדת אך הוא ממשיך לצפות בתוכנית ,
ומאידך קיימים מנגנונים ומגמות סמויות בפלטפורמת הראליטי
כמו מנגנוני ההדחה או השיפוט שבדרך כביכול"חוקית" משפילה מתמודדים
, מעלה דרמה ומושכת את עניין הצופה. כך שאולי הצופה אינו נהנה מהשפלה ישירה
ומעדיף צד ערמומי של ההפקה בדרך סמויה כדי להשיג את זמנו ועייניו.
ניכר מן המאמרים שהבאתי כאן שתעשיית הראליטי ממשיכה להנות מן הון כלכלי על חשבון המשתתפים ויותר מכך אינה מעמידה גבולות ברורים ביחס הקורה במהלכי ימי צילומים ואינה שואפת לשמור או לכבד אנושיותם ותעדיף ככל הנראה דרמה טלוזיונית לטובת הרייטינג וצפיה מוגברת של הקהל.
ביבליוגרפיה


1.גולדן .ש. וגרפינקל .א.(2012) מלאך או שטן , NRG
2. (2012) כמעט אסון ריאליטי : מתמודד בתוכנית בישול בריטית חתך את ידו. תרבות ובידור נענע 10.
3.(2005) "מכוערת" תובעת תוכנית ריאליטי בשל מות אחותה.אתר וואלה.
4.(2016) מתמודדת שנייה מהריאליטי הרווק התאבדה. ynet.
5.דרכים בהם תוכניות הריאליטי הורסות לכם את החיים. טקסטיולוגיה.
6.ד"ר דורון .א. (2015) סוד הקסם של תוכניות הריאליטי .אתר אלכסון.
7. וירמן .ג. כהן .י. בר סיני .ע. (2006) "כוכב מושפל". מסגרת מדיה: כתב עת ישראלי לתקשורת.
8. כץ .א. האז .ה. גורביץ .מ. ויץ .ש. אדוני .ח. שיץ .מ. גולדברג .ד. (1992)
אסכולת השימושים והסיפוקים מכון גוטמן למחקר חברתי שימושי.
9. אוכלוסת קביעת סדר היום. טקסטיולוגיה.
10. וירמן .ג. (2011) במידרון החלקלק של הריאליטי .הארץ.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

פרומו לעבודת החקר מגישת העבודה: ליאור כספי ת.ז: 211423298 שם המנחה: רינה מטרסו ...